סיכום מושב 3 - שילוב מדעי הרוח, החברה ואומנויות ברפואה

 

יו"ר - ד"ר פיטר גילבי וד"ר רות קנאי

 

במושב השתתפו רבים מאד, מעל 60 משתתפים, הרבה יותר משציפינו.

היה רושם כי הנושא מעורר עניין רב.

כל העבודות שהוצגו היו ברמה גבוהה ואפשרו חשיפה לקורסים ייחודיים, שימוש ברפואה נרטיבית, באמנות פלסטית, בשירה ובפרוזה. הרושם היה שנושא שילוב השירה בהוראה שהוצג ע"י פרופ' מרדכי מושקט, שהציע התערבות פשוטה, תוך כדי הלימודים הקליניים, שמאפשרת העמקת הקשר רופא מטפל, ונושא ה VTS שהוצג ע"י גב' רווית דקל, כצורה מהנה ומעשירה של פיתוח מיומנויות של התבוננות, יצירתיות, חשיבה ביקורתית, אבחנה ותקשורת על ידי התבוננות מונחית באמנות פלסטית, זכו לעניין מיוחד מצד הקהל אשר נחשף אולי לראשונה לפוטנציאל העצום של החומרים הללו בהוראה.

לאחר הצגת העבודות ומענה על שאלות מהקהל חילקנו כרטיסיות. על גבי הכרטיסיות קטעי פרוזה, שירה, צילומי עיתונות ויצירות אמנות פלסטית. הקהל התבקש "לאמץ" כרטיסיה מסוימת ולספר כיצד האדם משתמש או חושב שניתן להשתמש באותו החומר במסגרת הוראה. לקהל ניתנה אפשרות גם להביא קטעים נוספים של המשתתפים עצמם שנעשה בהם שימוש בהוראה.

אנשים רבים ניגשו לקדמת הבמה, הציגו את עצמם והציגו כרטיסיות או הביאו קטעים שהם עובדים עמם ביומיום – קטעים ש"נשלפו" מתוך זיכרון הטלפון הנייד. חלק מהחומרים היו חומרים אישיים מרגשים כגון מכתבים שנכתבו בידי מטופלים ומשפחותיהם ואחרים, בחרו תמונות , קטעי פרוזה ושירה שהצענו להם, והציגו את מה שהם רואים ומה שהם עושים באמצעות אותה אמנות בהוראת תחומי ידע וגישה שונים בחינוך הרפואי.

הרושם שלנו הוא שיש לא רק עניין גדול בשילוב חומרים מעולם מדעי הרוח והחברה בהוראת מקצועות הבריאות אלא גם ניסיון לא מועט בשטח ונכונות לשלב חומרים אלה בעתיד.

אין לנו ספק כי יש מקום להקמת קבוצת עניין בנושא זה במסגרת היל"ר.

בנוסף אנו ממליצים להעלות אתר  / תת אתר של היל"ר, שיאפשר העלאת חומרים בספרות, אמנות, וקולנוע בנושאי רפואה, שיאפשר מקום להערות והארות מצד המציעים, והצעות לשימוש בחינוך רפואי.

בדומה לאתר של NYU, שהלינק שלו להלן: http://medhum.med.nyu.edu

 

שירה של המשוררת זלדה שהוצג על ידי פרופסור מושקט, ומשמש להוראה של יחסי רופא מטופל מזווית הראיה של המטופל והמטפל:

 

כִּי יִמָּכֵר סוּס בַּשּׁוּק

אִישׁ לֹא יִשְׁאַל אֶת הַנֶּפֶשׁ הַסּוּסִית

אִם מַרְשָׁה הִיא

לִפְתֹּחַ אֶת פִּי הַסּוּס בְּיַד זָרָה

וּבְאֵיבָרָיו לָגַעַת.

אֶת בְּשָׂרִי הַנִּכְלָם הִנִּיחוּ

לִפְנֵי דְּרָקוֹן הַמַּדָּע

בְּלִי לִשְׁאֹל אֶת נַפְשִׁי

עֲשָׂרָה רָאשִׁים שֶׁל דְּרָקוֹן נַעֲלֶה

הִתְבּוֹנְנוּ בְּעָנְיִי

בְּלִי לִשְׁאֹל אֶת נַפְשִׁי.

 

שיר נוסף שהציגה אחת המשתתפות, הוא שירו של יהודה עמיחי: "דיוק הכאב וטשטוש האושר":

 

דיוק הכאב וטשטוש האושר. אני חושב

על הדיוק שבו בני אדם מתארים את כאבם בחדרי רופא.

אפילו אלה שלא למדו קרוא וכתוב מדייקים:

זה כאב מושך וזה כאב קורע, וזה כמו מנסר

זה שורף וזה כאב חד וזה קהה. זה פה, בדיוק פה

כן. כן. האושר מטשטש הכל. שמעתי אומרים

אחר לילות אהבה ואחר חגיגות, היה נפלא,

הרגשתי כמו בשמים. ואפילו איש החלל שרחף

בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים.

טשטוש האושר ודיוק הכאב

ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם

את האושר העמום ואת השמחה. למדתי לדבר אצל הכאבים.